ניהול זה בסה"כ טריפ שליטה מתמשך עטוף באריזת צלופן. הרי מה מצופה ממנהלים? לתכנן, להוביל, לגרום לאחרים להשיג איתנו מטרות שהוגדרו, לקבל החלטות ועוד פעולות שמתנקזות למהות אחרת: שליטה. שליטה היא אשליה.

הפשרות של היום הן הסטנדרטים של מחר כל ההתחלות קשות. (לגבי ׳אח״כ קל יותר׳ זה נכון אבל לא מדויק). אם מונית לתפקיד חדש, בטח כמנכ״ל, נבחרת בזכות ולא בחסד.

100 ימים של חסד פיקציה שלא ברא השטן, בטח אם אתה מנכ״ל שנכנס לתפקיד עם ציפיות עד השמיים.

חופש מפנק של פעם בשנה זה לא מספיק, גם אם אתה מפרגן לעצמך טיסה בביזנס. לא חובה כל המנהלות של להחליף כסף, שפה וטיים זון. סתם זמן של סתם. איים קטנים של nothingness.

מאמר שלי שפורסם בטק-טיים: האתגר האמיתי של עידן ה־AI הוא לא טכנולוגי – הוא פסיכולוגי

שותפות עסקית. על הנייר טבעי. חלק מהחיים. בפועל? זו אחת ממערכות היחסים המורכבות ביותר שיש.

לכל מנהל יש בוס. מול כל בוס יש אישיוז. (ואם אתה הבוס של עצמך אז בכלל. תנחומי)

על פני השטח שיחות על חיי היום יום בעבודה. חשיבה פתוחה משולבת קונטרה ועיניים טובות. אם זו היתה מנה לאכילה-אלו המרכיבים עצמם, סוג של קדירה בבישול ארוך.

אפקט מכונת הכביסה באירגונים מי שאחראי על הכביסה בבית מכיר היטב את הרגע המתוק והשקרי: סל ריק! מסובבים את הגב והופ הוא מלא. אותו דבר עם המדיח או קניות בסופר. החיים מפריעים לחיים לקרות.

כשמובילים חברה חמודה ומבטיחה רכבת ההרים משוגעת אבל נושאת ארומה של בית ושותפות גורל. רב המנכ״לים שאני מלווה מוקפים בסמנכ״לים, חברי בורד ויועצים מעולים. ועדיין, חוץ ממי שמסתחרר איתם על הקרוסלה, אף אחד לא באמת יכול לעקוב אחר קצב הארועים והניואנסים ביומיום.

וכך נמשכתי לשיטת טיפול שנקראת קונסטלציה מערכתית, במקור נגזרת של פסיכולוגיה משפחתית. בפועל מיושמת גם ברמה העסקית והאירגונית. פרקטיקה שמזכירה דאבל קליק על קובץ ששמור בענן ורק צריך לבקש אליו גישה.

בישיבת הדירקטוריון התוכן מהודק פיקס. מצגות מעוצבות. גרפים זזים לכל הכיוונים. אקסל שמספר את הסיפור שרוצים לשמוע

גם כשנדמה שאין עם מי לדבר, גם אם שיחה מרגישה כמו רוביקון, אקסיומה להפנמה: הליכה על ביצים הופכת לפיל בחדר שהופך לחבית חומר נפץ.

הצצה לבטן הרכה של מנכ"לים-יזמים של חברות הזנק שנכנסו לשלב הגדילה המואצת (Hypergrowth) וכעת באתגר של מעבר ממיזם מקומי לחברה גלובלית. המעבר לשלב הסקייל הגלובלי הוא לא קפיצה גיאוגרפית. הוא קפיצה תודעתית.

מערכות יחסים זה עניין שצריך לנהל. דה... בטח באירגון שתוצאותיו העסקיות מושתתות על מערכות היחסים בין כולם לכולם. שלוש תובנות (לבנתיים) מהתכנית הבינלאומית לאימון מערכות יחסים ואירגונים (ORSC

תחקיר. מילה טעונה עם ריח של האשמה. אלא אם אתה טייס בדימוס ואז תדריך/תחקיר הם חלק מה-'אהלן אהלן' של העבודה.

איך משלבים בין שליטה להרפיה, בין ניהול ממוקד תוצאות לבלאגן מאורגן? על כל אלו ועוד שוחחתי עם נעם מנלה, חוקר תודעה דיגיטלית וכותב ספרים על שחמט.

הקריירה שלנו היא במה – לא רק לפרנסה, אלא לביטוי ‎עצמי, לצמיחה, ולהגשמה. אם הרגע הזה פוגש אתכם בבלבול, בסקרנות, או בהסכמה, קבלו החלטה להתחיל לכתוב את הבריף.

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שמישהו אמר לי שהוא "לא סובל פוליטיקה ארגונית" – הייתי יכולה לממן לעצמי סטארט־אפ. זו תגובה כמעט אוטומטית, רגשית, מקוטבת. אבל הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה

יש שורשים שצומחים מתחת לפני השטח. לא רואים אותם, אבל הם מזיזים לנו את ההגה. אני מדברת על מנהלים שמגיעים אליי עם שלל תארים, קורות חיים מרשימים, משמעת של פלדה. הם חריפים, חכמים, עובדים קשה. ולמרות זאת, תקועים.