חינוך סובייטי וניהול

יש שורשים שצומחים מתחת לפני השטח. לא רואים אותם, אבל הם מנווטים לנו את הדרך.

אני מדברת על מנהלים שמגיעים אליי עם שלל תארים, קורות חיים מרשימים, משמעת של פלדה. הם חריפים, חכמים, עובדים קשה. ולמרות זאת, תקועים.

למה?

כי הם גדלו על מה שנכון. על מה שצריך. לא על מה שנעים. לא על מה שמתאים.

מכירים את זה? כל החלטה עוברת סינון של מה נחשב ומה ראוי. שאלות כמו "מה בא לי?" או "מה עושה לי טוב?" בכלל לא קיבלו מקום. והחיים, איך לומר, לא זורמים לפי טבלאות אקסל או איחולים של אבא ואמא. 

ואז מגיע הרגע (או הגיל) שהם שואלים: מה עכשיו?

אז במקום לרוץ לעוד תואר, עוד סטרטאפ, עוד תפקיד– אולי תנסו משהו אחר. קטן. פשוט. יומיומי.

תתחילו לשים לב למה עושה לכם נעים. למה מכווץ אתכם. מה ממלא ומה מרוקן. 

המידע הזה – הקטן, הלא דרמטי – הוא מפת הדרכים הכי מדויקת להתפתחות שלכם.

ויש עוד משהו ששווה לזכור: הכישרון הכי חזק שלכם? זה שזורם לכם טבעי? סביר להניח שאתם מזלזלים בו, כי הוא בא לכם בקלות. אבל הוא לא "פושטי"– הוא ייחודי. והוא כנראה הדרך שלכם החוצה מהלופ.

קבלו פרק קצרצר שנולד מתוך ליווי של מנהלים מבריקים שמבינים שהפיצ'ר הוא גם הבאג ושווה לעדכן גרסה.

מכירים מנהל או מנהלת שעונים על הפרופיל? העבירו להם את הפרק. 

מזדהים? דברו איתי.