למרות שהמנהלים שאני מלווה לא תמיד מחזיקים בלקסיקון הרוח, את הקפיצה העסקית הרצינית הם עושים דווקא כשלומדים להקשיב לעצמם.
למשל כשמחליטים לגייס (או לפטר) חבר.ת הנהלה. זו בחירה מורכבת, בעיקר כי השיקולים המקצועיים והפרסונלים לא תמיד משתלבים. יש גבול לכמה אפשר לנהל מטריצה של יתרונות וחסרונות (ושאר שיטות לקבלת החלטות). בסוף צריך להקשיב לאינסטינקט/תחושת הבטן/אינטואיציה או בקיצור מן מיקס של כימיה, ניסיון וידע.
את החיבור לאינטואיציה יש להזין. אחרת רעשי הרקע של היומיום סותמים את הצנרת הפנימית. זו תחזוקה קבועה ושוטפת. בדיוק כמו ספורט, תזונה ושינה. שם משום מה יש קונצנזוס שאין ברירה ואסור להזניח. למזלי, ולא במקרה, הלקוחות שלי מבינים את זה. אחרת איך היו משקיעים בעצמם אותי
בתמונה: פתוחה לרגל עבודות תחזוקה
