תחקיר. מילה טעונה עם ריח של האשמה. אלא אם אתה טייס בדימוס ואז תדריך/תחקיר הם חלק מה-'אהלן אהלן' של העבודה.

איך משלבים בין שליטה להרפיה, בין ניהול ממוקד תוצאות לבלאגן מאורגן? על כל אלו ועוד שוחחתי עם נעם מנלה, חוקר תודעה דיגיטלית וכותב ספרים על שחמט.

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שמישהו אמר לי שהוא "לא סובל פוליטיקה ארגונית" – הייתי יכולה לממן לעצמי סטארט־אפ. זו תגובה כמעט אוטומטית, רגשית, מקוטבת. אבל הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה

יש שורשים שצומחים מתחת לפני השטח. לא רואים אותם, אבל הם מזיזים לנו את ההגה. אני מדברת על מנהלים שמגיעים אליי עם שלל תארים, קורות חיים מרשימים, משמעת של פלדה. הם חריפים, חכמים, עובדים קשה. ולמרות זאת, תקועים.

כולם יודעים שזוגיות זה לא הפעם בשנה טיסה לפריז או מתנה נוצצת. החיים האמיתיים קורים ביום יום.  כך גם בעבודה.

האורחת שלי - ענת בירן פרוסט, מטפלת מינית ומדריכה מוסמכת, מטפלת בפסיכודרמה MA. מלווה א/נשים במעגל החיים בתהליכים הקשורים באינטימיות וזוגיות.  רכזת אקדמית של הקורס ״מין, מיניות ומה שביניהם״ באוניברסיטת ת״א. דוגמנית בעבר ובהווה. מכנה את עצמה "קליידוסקופ בתנועה".

תפקיד חדש הוא קצת כמו מעבר דירה. בהתחלה שמים לב לכל שקע ותקע. מזיזים, מסדרים, מתקינים.  ואז מתרגלים. הארגזים שלא נפתחו יעלו אבק כנראה לנצח.

כולנו מנהלים מערכת יחסים עמוקה עם כסף. כמעט בלי קשר לנסיבות חיינו, אנחנו ממוקמים בנקודה פנימית מסוימת על ציר ההישרדות-שפע.

אין על אינטימיות. מזה כמה שבועות, מתכנסת קבוצה של חברות הנהלה לתכנית של ניהול מתקדם ופיתוח עסקי-אישי שנוצרה בשיתוף קהילת פורום נשים בתעשיה

כמעט תמיד אני מעודדת את הלקוחות שלי להשתלב כדירקטורים בחברות. ככל שהם יותר בוגרים ומנוסים כך המלצתי מתחממת.

לפני כמה ימים עליתי צפונה לסיור מקדים לקראת אופסייט הנהלה.

תכנית לפיתוח עסקי-אישי לחברות הנהלה בשיתוף פורום נשים בתעשיה

שנים שאני מסתקרנת מסדנאות מנהיגות בים, תוהה אם זה אכן יקום מקביל. האם שבוע בים זו הזדמנות לעבודה פנימית והתפתחות מקצועית?