פעם חשבתי שמנכ"לים "מסודרים" מבחינת שכר ותנאים.
וגם אם צריך לשנות או להסדיר לעצמם משהו הם בטח מתקתקים ויוצאים מרוצים.
אז זהו… שלא.
עונת דיוני השכר והבונוסים לא פוסחת על אף אחד.
רק מדלגת שנה פה ושם.
מסתבר שמאחורי הקלעים רועש וגועש,
ואנשים זה אנשים.
לא משנה הטייטל,
בסוף לכולם (כמעט) יש בוס.
ואלה שהם הבוסים של עצמם מצבם הכי גרוע
כמה מרוויחים משפיע על המוטיבציה,
קשור ישירות לתחושת הערך והבטחון.
שוב- לא משנה התפקיד ורמת הבכירות.
איפה להתעקש?
מתי לוותר?
איך לבנות את הסיפור נכון?
בטח כשמדובר בחוטים קשים למשיכה,
כי התקציב מוכתב מהגלובל,
כי כל שקל מדווח ומפוקח,
כי יותר מדי גורמים בוחשים.
השיקולים העסקיים והאישיים מתערבבים לגמרי.
לא קל לדרוש ועוד יותר לא קל להסתכן באכזבה או תסכול.
לא רק שמנכ"לים אינם פטורים מהתענוג שנקרא דיון שכר/בונוסים.
הם הראשונים בתור ה"אם אין אני לי מי לי".
כדי שלא יהיה משעמם,
כל זאת נעשה תוך החלפת כובעים אינטנסיבית.
צריך לדאוג לעצמך אבל העיסוק העיקרי הוא בלדאוג לאחרים,
לחלק את העוגה,
להחליט למי מגיע כמה ולמה.
השמיכה תמיד קצרה יותר מהרצון ומהצורך.
הנה מגיעה עונת הבונוסים.
זמן טוב לתקן, לשפר, לאזן.
חבל ומיותר לעבור את הדרך הזו לבד.
לכל מסר או מהלך יש חשיבות יקרה ביותר, תרתי משמע.
דברו איתי
