top of page
  • תמונת הסופר/תShira lee

תסמונת "הבלתי מספיק"

גיליתי סינדרום חדש! ויסלחו לי הפרופסורים המדופלמים שבטח השקיעו חיים שלמים בלכתוב על זה ספרים שעוד לא קראתי. לתסמונת קוראים "הבלתי מספיק", או "אני בדר"כ לא מרוצה מההספק/הקצב/ההישגים שלי".


איך גיליתי את התופעה כך פתאום? בשיחה קבוצתית שהתפתחה בין שוות מקבוצת השוות (Peer Group). כולן בעלות עבר מרשים ועתיד מבטיח. כולן במצב מתמשך של: 1. יכולתי להספיק יותר (כמותית או איכותית) 2. אם הייתי מספיקה יותר הייתי מצליחה יותר 3. ביליתי יותר מדי זמן בהסחות דעת לא פרודוקטיביות כמו פייסבוק או ווינט והשחתת זמן כמו שיחות סרק ו"לך ושוב" חסר תוחלת 4. מגוונות בין "עבדתי טורבו, אפילו לא קמתי לפיפי" ל"איך לעזאזל הגיע הערב ולא התקדמתי היום" ל"אני תקועה" 5. הכל מתקדם לי לאט מדי 6. חבל שאני לא יותר מאורגנת/מפוקסת/מתוכננת/יעילה


אם את.ה מזהה את עצמך, חשוב לדעת שאת.ה לא לבד. האם זה עוזר לי לדעת שאני לא לבד? לכאורה לא. אבל בעצם כן. כי צרת רבים זו חצי נחמה שמולידה תחושת נורמליות שמולידה חמלה ולכן הקלה. כשגילוי כזה מתעורר בקבוצה, האתגר הופך למשותף. משהו במחויבות לאחרים דוחף לחזור עם דיווח על הישג או הבנה, משהו בקבוצת השווים מאפשר באמת להקשיב ללמוד, להתייעץ, לתת ולקבל כוח וחכמה. במיוחד אם את.ה מספר 1 בארגון ופשוט אין לך קבוצת שווים נגישה.


בקרוב נפתחת עוד קבוצת קולגות שווה במיוחד. מוזמנים לפנות בפרטי



Komentarze


bottom of page