top of page
  • תמונת הסופר/תShira lee

פעם ראשונה שאני משתפת פה שיחה פרטית! (התעמרות בבכירים)

פעם ראשונה שאני משתפת פה שיחה פרטית!

עם אישה שכותבת כל-כך יפה וכואב.


הקדמה: השבוע עלה פוסט חשוב בפורום נשים בתעשייה (קהילה המונה למעלה ממאה אלף מנהלות).

מישהי כתבה על סיוט מתמשך שהיא עברה במקום העבודה.

ליבי יצא אליה.

השארתי בתגובה לינק לפודקסט שלי, לפרק שאירחתי את איתן מאירי - פסיכולוג שמתמחה בהתעמרות בבכירים.


יום אחרי קיבלתי במסנג׳ר הודעה שאני מעתיקה לפה כלשונה (פלוס ההתכתבות כולה).

בשבילי לפבלש הודעות אישיות זה תקדים חסר תקדים.

אבל הפעם מרגיש לי נכון.

............................................

היא:


היי שירה,

מקווה שהודעתי תגיע אליך ומבקשת שתשאר פרטית וחסויה. בינתיים.

בעקבות תגובתך לפוסט בפורום נשים בתעשיה האזנתי הבוקר לפודקאסט שלך עם איתן מאירי. מצאתי את עצמי עומדת בבית עם ידיים על הראש, ממש כך, ולא מאמינה שכל מה שעברתי בשנתיים האחרונות מוכר וקיים, ושיש לזה שם, ושהתסמינים וההשלכות והתכונות שכאילו זלגו מתוך פי - קיימים ומוכרים. העברתי אותו מיד לעובדת שלי, שנמלטה יחד איתי מהסיטואציה המחרידה שעברנו יחד בארגון. רוצה להודות בשם שתינו על הסדר בראש, ההבנה של מה שהיה, הטפיחה הקטנה על השכמות של שתינו על ההתמודדות עם התופת שעברנו (ממש כך). בבקשה תמשיכי להפיץ את הפוסט. אני עדיין לא יכולה כי אני צריכה להשתקם בעצמי ובשוק העבודה, אבל חובה שעוד אנשים שסובלים יקבלו את הכלים המעולים שיצרת. תודה!!!!!!


אני:


יא איזו הודעה מרגשת!

תודה שכתבת לי. את בטח יכולה לתאר לעצמך שהגשה של פודקסט לפעמים יוצרת תחושת "לדבר אל הקיר", אז כל תזכורת שהעשייה הזו נוגעת מתקבלת בברכה ואף מחזקת.

אני כ"כ מצטערת שהיית צריכה לעבור את מה שעברת, מקווה שברבות הימים הצלקת תתחלף בצמיחה ולמידה שתשרת אותך לטובה.

אגב אל תהססי לפנות לאיתן מאירי, אם תרצי אחבר בינכם.

יש משהו בהתייעצות עם מומחה שמאוד מנרמל את הדברים ונותן מענה על מצוקות שחבל להתמודד איתן לבד. יש פרוטוקול טיפולי די קבוע ואם פועלים על פיו זה מקצר ומייעל את תקופת ההתאוששות.

כל הכבוד שכתבת את הפוסט, זה צעד אמיץ שעוד כמוהו עשויים להוביל לשינוי (ע"ע MeToo).

שוב תודה שכתבת, שירה


היא:


אני לא כתבתי את הפוסט. אפילו לא הגבתי - עדיין מהפחד הגדול ש"הם" ישתמשו בכל דבר כדי להחריב את שמי בתעשיה. האמיצה שכתבה איפשרה לי לקרוא את התגובות, ללמוד שם שקיים ספר בנושא (של איתן, הזמנתי מיד), וגם בזכות התגובה שלך - להתוודע לפודקאסט שלך.

אחדד יותר: האזנתי לו מיד בבוקר. בפה פעור. מדברת לעצמי ואוחזת בראש.. העברתי אותו מיד לעובדת שלי לשעבר ושתינו על זה מהבוקר. מנתחות וחוזרות ומעבדות. ולא מאמינות שהדבר הכל כך "מוזר" ומחריד שאירע לנו - מתואר על ידיכם בדיוק מופתי. פשוט מופתי.

שתינו מטופלות על ידי אנשי מקצוע. גם הם הרימו גבות כשסיפרנו - בנפרד - את הסיפור שלנו. גם בכירים, כולל מנהל מרפאת בריאות נפש! מסיבה זו הפודקאסט הזה כל כך כל כך חשוב. מבחינתי זה ברמה של הניתוח הראשון שלפני Me Too. מסמך משמעותי וחשוב מעין כמותו, שיכול להציל בריאות של אנשים טובים שכל חטאם הוא ברצון לעבוד היטב, להצטיין ולקדם את הארגון..

העברתי למקורביי וגם לעוד אדם שחווה משהו דומה, ובעתיד (כשאצא מזה טוטאלית ואשתלב במקום עבודה בטוח שיבין מי ומה אני שווה) אעשה כל שביכולתי להפיץ אותו ואת התוכן שלו.

בינתיים, תמשיכי להפיץ אותו את אם תוכלי, ותלכי לישון בלילה בידיעה שהבאת אור ורפואה לעוד שתי נשים היום.

תודה אין קץ שוב.


אני:


מהממת שאת  

בדיוק בימים אלו אני מלווה מנכ"לית (!) שעברה התעמרות במשך שלוש שנים ורק עכשיו עצרה להודות שככה קוראים לזה.

אישה לביאה, חזקה ומוכשרת. כלומר החלק המדהים הוא שה"קורבנות" הם אנשים טובים ואפילו חזקים שידעו הצלחות וטיפחו תחושת ערך. ממש לא הטייפ הקורבני המוחלש והמסכן.

אמן שבקרוב תזכי באירגון שיזכה בך ותקבלי חוויה מתקנת ומרוממת.

תרשי לי להעביר את ההודעה שלך לאיתן מאירי? כמובן ללא ציון שמך.

אם את רוצה להשמיע קול נוסף דרכי אני יכולה להעלות את ההתכתבות בפרופיל שלי (דבר שאני לא נוהגת לעשות. לא מתחברת לכל הפוסטים עם צילומי מסך של הודעות) אבל במקרה הזה למודעות יש ערך חשוב.

תרגישי נוח עם כל תשובה.

הכי חשוב עכשיו זו את


היא:


1. נכון. לא הטייפ הקורבני, ולכן כמעט מתקשים להאמין לנו.. הסיפורים נשמעים לא אמינים כשהם נשמעים מפי פרסונות חזקות, עוצמתיות ובכירות כמונו.

2. יותר ממוזמנת להעביר לאיתן מאירי את ההודעה. הוא עושה עבודת קודש והלוואי הלוואי שהייתי נתקלת בשמו קודם לכן. כפי שציינתי - מיד הזמנתי את ספרו.

3. עוד חפירה קטנה - וסליחה - אבל זה חשוב כדי שתביני כמה חשוב מה שאתם עושים: בשל מצבי הבריאותי כשנמלטתי משם קיבלתי מקופת החולים שנה של טיפול פסיכולוגי. אחרי חצי שנה זומנתי לשיחת חתך עם מנהל המרפאה, פסיכיאטר. כשיצאתי התקשרתי לעובדת שלי לשעבר שברחה איתי ואמרתי לה שאני מרגישה שהבעיה שלי היא שאין מילה למה שעברנו. שלו הייתי עוברת הטרדה או חלילה אונס, הייתי מצליחה להבהיר במילה מה קרה לי, אבל "לדבר שלנו" אין מילה. אני צריכה להסביר ולהבהיר (וכאמור להתקל במבטים המומים על גבול אי האמון). והנה שירה, אתם הענקתם לנו היום מילה. וזה כל כך חשוב.

4. ומבחינתי את יכולה להעלות כל טקסט שכתבתי רק בלי שמי כמובן.

אני בטוחה שעוד יגיע הרגע שבו אוכל לכתוב לשניכם תודה תחת שמי המלא. במהרה בימינו


אני:


אמן אמן ואמן

...........……….

לסיכום:

1. אמאלה ואבאלה מה אנשים עוברים

2. מודעות מודעות מודעות

3. שמה בתגובות לינק לפרק המדובר



Comments


bottom of page