top of page
  • תמונת הסופר/תShira lee

פרק מיוחד להורים




כמובטח, 

הנה הקינוח לשיחה עם דן אריאלי

מוגש בחמלה לכל ההורים לצעירים בישראל. 


ונתחיל בסקר דעת קהל:

מה הגורם מספר 1 לקונפליקטים אצלכם בבית?


אשיב ראשונה:

שימוש במסכים.

מכל המינים והצורות.

אפליקציות, משחקי מחשב, טלויזיה, יוטיוב וטיקטוק, קונסולות, יו ניים איט.


הו אילו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי "רגע אמא, בסוף המשחק".

הייתי מתעשרת גם מחצי שקל על "רגע, בסוף הסרטון".


לא מבינה איך עוד לא קם הסטרטאפ שיפתור את השיט הזה.


כן כן גם ההורים מכורים קשות. אני יודעת.

אבל אצלנו רשימת הבאגים והפיצ'רים כבר די סגורה.

לילדים עוד יש תקווה 🙂


המבוגרים כידוע מתנהלים על פי לוח זמנים של 24 שעות ביממה, כל שעה 60 דקות וכו. 

הילדים לעומת זאת חיים לפי שעון של התחלה-אמצע-סוף. 

לא חשוב מה השעה, אם זה סרטון, משחק או תכנית.

משנה אם זה תוך כדי או בין לבין.


בעוד שפעם התמכרות קשה היתה מיוחסת לאלכוהול, כימיקלים, או ״סתם״ הימורים/סקס/שופינג,

היום הסם מוזרק בצורת אנימציה מרהיבה,

תחרויות נושאות פרסים ומבנה תגמולים שמחרפן את הדופמין והאדרנלין במוח,

איבנטים (ארועים דיגיטלים) של "רק היום רק עכשיו תכיף נגמר בואו מהר",

אתגרים והרפתקאות, 

צריבה קיצונית של "אם אתה לא שם אתה לא קיים".


מיטב המוחות שעומלים על איך ללחוץ על כפתורי המוח מהנדסים ממתקים דיגיטליים שהם הג'אנק פוד של הנשמה.


לתוך המציאות הזו מתערבבים עוד כמה פרטים שוליים כמו:

  • קורונה

  • מלחמה

  • מערכת חינוך שקורסת לתוך עצמה


שיהיה לנו בהצלחה.


זה לא שאין במה להתנחם.

למשל אצלנו הילדים למדו לבד אנגלית ובקרוב בטח יפנית.

הם דוהרים על הרכבת אל העתיד, נושמים טכנולוגיה, מקלידים במהירות הקול וחושבים במהירות האור.


בלי כל קשר,

נפגשנו דן אריאלי ואנוכי להקלטת פרק בפודקסט שלי

נושא השיחה: טבעה של מוטיבציה.


קפצתי על המציאה!

מומחה בעל שם עולמי לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית!

אצלי בפודקסט!

אולי יהיה לו משהו חכם להגיד לי??

(ספויילר: כן)

אולי יעודד אותי קצת??

(ספויילר: לא)


הרי כשהילדים רוצים משהו הם מפגינים יופי של מוטיבציה.

כשזה קשור למסכים האסרטיביות עוברת לטורבו ואיתה כישורי מיקוח של מינימום שלום עולמי.

משהו טוב חייב לצאת מזה.


החלטנו להקדיש לנושא פרק מיוחד וקצרצר,

האזינו לשיחה וספרו מה דעתכם ואיך אצלכם?

שכנעו אותי שאני טועה, צודקת או לפחות לא לבד…


תודה,

אמא שלא רוצה להלחם וגם לא לוותר. 


Comments


bottom of page