עוד יש מפרש לבן באופק.
פשוט כרגע הוא ממש ממש רחוק…
השיט-סטורם כבר כאן,
ואין סביבי מנכ"ל שלא מרגיש את זה.
המותג "ישראל" - כבר לא.
הנחיות חדשות מהגלובל,
מניות מטורללות,
לקוחות/שותפים מחו"ל מהססים או מורידים פעילות,
כנ"ל לגבי משקיעים כמובן.
פרופיל נמוך של העולם כלפינו ולהיפך.
האמת שאני גאה באלה שאני מלווה מקרוב.
לא מתחפרים במר גורלם,
מאוד ממוקדים בלפתור.
בימים האלה מתגלות נטיות טבעיות,
בעיקר על הציר של אסטרטגיה-טקטיקה.
יש העסוקים בלזהות בעיות ולפתור אותן,
ויש את אלה שכבר סגרו סלוט קבוע ביומן שנקרא "תכנון 2025",
"רוח המפקד" הופך לרעיון משמעותי מאי פעם.
איך להערך למלכודות העסקיות בלי לשדר מצוקה,
להכיל את הכאב והדאגה האישיים לצד חיזוק תחושת השייכות,
שאלות ערכיות סביב מילואימניקים שחזרו לעבודה חורצות עוד קמט על פני התרבות האירגונית.
לא פשוט לשמור על ראש זקוף כשהכתפיים כל-כך עמוסות.
מנקודת מבטי הסוד שעושה את ההבדל יושב על נקודה אחת פשוטה:
עד כמה הבנאדם דואג גם לעצמו. כן!
החל מהבייסיק של תזונה, שינה וספורט,
דרך לעצור פעם בשבוע לשיחה של חשיבה, ונטילציה וכיול.
וכלה בלקחת פסקי זמן ואיים של שקט.
אם נשמע כמו "קל להגיד קשה לעשות", דברו איתי
