קשה להתרגל לכמה שהזמן טס. אבל הנה הגיעה העת לסיכום-תכנון-יעדים... (בעבודה, כן? ואולי לא רק...) תמיד היו לי יחסי אהבה-שנאה עם העונה הזו.
ברור שחשוב ובריא לעצור ולהסתכל קדימה ואחורה. ללמוד, להתכוונן, להסתנכרן. ביחד ולחוד.
א-ב-ל התהליך הזה מעיק. היו לי תקופות של שלוש משמרות ביום (מהבוקר פגישות ומיילים> אחהצ עם הילדים>21:00 פותחת מחשב עד שנעצמות העיניים). בחיי שלא היו לי אנרגיות פנויות לעצור ולהעמיק. תחושת "עוד מצגת אחת ואבדנו".
עכשיו אני שומעת את המנכ"לים מתלבטים.
כן או לא אירוע חברה/אוף סייט. עד כמה עמוק לפתוח את דיון האסטרטגיה. האם ההנהלה במצב מוראלי לחשיבה משותפת פתוחה ורעננה. עד כמה הכתפיים של הצוות (ושל המנכ"ל...) רחבות להכיל עוד פרויקטון. מה הטעם בתכנון קפדני, קורונה טיים ומי יודע מה יהיה. איך עוברים תהליך כזה בזום (לעזאזל)?? ועוד ועוד.
ההערכות תלויה במצב הקופה, בוותק של ההנהלה ובגיל החברה, באופי של בעלי המניות והמנכ"ל, בשנה שחלפה. ובכל זאת, החשיבות עולה על המועקה. ההזדמנות עולה על האתגר. חייבים לעשות משהו.
השנה יותר מתמיד קריטי לעשות גם חשבון נפש אישי ואופטימיזציה עצמית. כשעושים את המהלך הזה מדויק (לאו דווקא גרנדיוזי) הוא נושא פירות וחודר לכל תא בגוף הארגוני. תאום נכון בתוך ההנהלה ומול העובדים ישפיע על התוצאות מיידית וישירות.
למה? כי אנשים צריכים לדעת מאיפה הם באים, לאן הם הולכים ולמה. כי בהירות זה קסם וסנכרון זה תבלין סודי. כי פעם בשנה בריא לעצור, לסמן הישגים, להטיל ספק, לשאול שאלות, להרים עיניים.
גם אם ביום שאחרי נחזור לנהיגת מרוצים, לפחות נדע שהכתובת בווייז מעודכנת.
לא סגורים על מה ואיך כדאי ונכון? מכירים כאלה שצריכים את הפוש? דברו איתי
Comments