ניהול זמן - הפתרון שמחמיר את הבעיה

לא משנה אם אתה מובטל, עצמאי או מנכ"ל. הזמן זה תמיד אישיו.

מה לא ניסיתי - משיטות "תיבת דואר אפס" ועד ניהול מדוקדק של סדרי העדיפויות האישיים והמקצועיים. בסוף לכולנו יש אוסף של באגים ואוסף של פיצ'רים באופן שמנהלים את הזמן. אין שיטה אחת שמתאימה לכולם ברציפות.

מה שכן, יש אלטרנטיבה מעניינת לניהול זמן והתמודדות עם אוסף של רעשי רקע כמו דחיינות, ייסורי מצפון, זמזום מטריד של הנוטיפיקציות, FOMO (מה כבר הפסדתי כשאני הייתי פה וכולם היו שם) ושאר סוגיות שקשורות במשאב שכולנו מתעסקים בו די באובססיסיות.

לא מזמן נתקלתי במאמר של ד"ר אדם גרנט, פסיכולוג אירגוני אמריקאי שאני עוקבת אחריו, אחד המרצים הכי צעירים (אם לא ה) באוניברסיטת וורטון.

הוא מספר ששריין 3 שעות לכתוב מאמר של 1200 מילה. קצב של 6 מילים בדקה. מפנק סה"כ. התיישב לכתוב ותהה לעצמו כמה מילים מסוגל להקליד בדקה. אז מצא בגוגל מבחן הקלדה, לא התלהב מהתוצאה ומיד התחיל עוד מבחן. בנתיים המאמר לא נכתב מעצמו. ובעוד שהסלוט ששריין לעצמו אוזל ונוזל, הוא פתאום נזכר למה בכלל התחייב לכתוב.

ואז חשב על השליחות שלו, ועל כל אותם קוראים שילמדו משהו מהדברים, ועל אלה שיוכל להפנות למאמר אם ישאלו אותו על פרודוקטיביות. ומכאן המאמר כבר כן כתב את עצמו.

הפרודוקטיביות שלנו היא לא מטרה, אלא אמצעי. ולכן המניע לפרודוקטיביות צריך לבוא מתוך תשוקה ולא מתוך כוח רצון. התלהבות במקום מוטיבציה.

משכנע? כן.

מעשי? לא יודעת.

בתקופות של פגישות צפופות כל היום, ואז מיילים וטלפונים, ואז משמרת ילדים ואז משמרת לילה מול השוק האמריקאי (וחוזר חלילה יום אחרי יום), אני לא בטוחה שהתלהבות ותשומת לב היו מייעלים את הזמן שלי. בזמנים כאלה מה שלדעתי תרם לפרודוקטיביות הוא דווקא פוקוס אכזרי. בחירה עיקשת - במה להתמקד, מה לא לעשות, מה באמת חשוב ומה רק רצוי, על איזה פרויקט מוותרים, איפה מתפשרים על סבבה במקום על פרפקט. מתוך כל אלו נולדו סדרי עדיפויות והחלטות שהיו המרכיב היותר גורלי של ניהול הזמן.

ומה אם נרצה להיות פרודוקטיבים וגם יצירתיים? או, כאן העלילה מסתבכת.

כי בזמן שממוקדים בניהול זמן פרודוקטיבי האתגר העיקרי הוא לצמצם הסחות דעת ולהתמקד. הכוח המניע יצירתיות הפוך לחלוטין. צריך לשחרר, לאפשר, בלי חוקים ומגבלות.

גם כאן מודעות היא חצי הדרך לפתרון. כל אחד מאיתנו יודע למשל באיזה חלק של היום הריכוז מתאים לעבודה עמוקה, או עבודה סזיפית או יצירתיות. חלק מניהול זמן עפ"י תשומת לב משמעו לנהל משימות לא רק על פי מידת הדחיפות או החשיבות אלא גם על פי אופי המשימה ואיך הוא מתחבר למי שאנחנו, למאזן האנרגטי שלנו לאורך היום.

ואם כל זה לא עוזר אפשר פשוט לעזוב את הארץ. לפי סדרת מחקרים שהובילה ג'וליה לי (אונ' מישיגן) מסתבר שחורף וגשם ואפור ממש תורמים לפרודוקטיביות. הגיוני סה"כ, גם ככה אין מה לצאת החוצה, אז לפחות עובדים.