top of page
  • תמונת הסופר/תShira lee

מה קורה כשמארגנים מחדש את הפרופורציה של מה חשוב?

מה היה המקצוע של הלקוחות שלי אילולא היו מנכל"ים/יזמים/בעלי עסקים?

מדי פעם אני משעשעת את עצמי בשאלה (המיותרת) הזו.


ברור שכל אחד הגיע מרקע מסוים שיכול היה להוביל לעיסוק אחר.

אבל אילו היו מתחילים קריירה חדשה לגמרי? לאן היו מגיעים?

אולי הכל כבר כתוב וצפוי מראש,

אולי כל דור מאפשר התפתחות לכיוונים אחרים,

ואולי ממילא אנחנו תוצאה של גנטיקה, סביבה והשילוב בינהם ולכן היזם יזם והמנהל מנהל?


ובכל זאת?

אולי ג'אגלינג בקרקס? כי הם תמיד עושים מיליון דברים במקביל.

דילרים בקזינו? כי הקיבולת שלהם להתמודד עם סיכונים גבוהה מהממוצע.

אומנים? כי הם תמיד יצירתיים, גם אם בתחום של לוליינות פיננסית או פתרון בעיות.

פקחי טיסה? כי מקבלים מלא החלטות ברגע נתון.

מורים? פוליטיקאים?? הרי חשוב להם להשפיע ואפילו לעסוק בפעילות חברתית.


האמת היא שהעיסוק עצמו זה לא מה שבאמת משנה.

משנה המהות שמקופלת בתוכו.

אם ביומיום מרגישים משמעותיים ומנצלים את הפוטנציאל האישי (עדיף לטובת הכלל),

אם ברב הימים קמים אנרגטים והולכים לישון שלמים,

לא חשוב האקו-סיסטם או הטייטל.

חשוב אם יש הלימה בין הכישורים והדרייב הפנימי לתגמול בכסף, ביחסים ובתחושת מימוש.


כשמארגנים מחדש את הפרופורציה של מה חשוב, קורים דברים!

מסקרן? דברו איתי

בתמונה מהיום - אני - מדריכת סקי - כבר לא אהיה!





bottom of page