כמה מעט חסד יש במאה ימים האלה של תפקיד חדש, אמא'לה. יותר כמו מאה ימים של היסטריה... גם אצל מנכ"לים, סמנכ"לים ועוד כמה בעלי קילומטרז' מכובד. המילים Quick wins ותכניות עבודה מרחפות באויר כמו חרבות ואיתן סאב-טקסט ברוח "משלמים לך כ"כ הרבה כדי שתביא תוצאות ומהר".
ובאמת בהתחלת תפקיד יש דיל קצת מעוות, כמו חתונה ורק אח"כ סקס. מפגש של פנטזיה (התפקיד על הנייר) ומציאות (התפקיד בפועל) שיכול להתנפץ לאלף רסיסים של ספקות, לחצים, וערפל סמיך של קלולסיות
הבנת יחסי הכוחות מול ובין המשקיעים וחברי ההנהלה עומק המורכבות של המוצר/חברה/שוק/תפקיד אינספור בעיות דחופות שדורשות פתרונות לא פשוטים ספק חשדנות ספק פירגון מסביב ונטל ההוכחה שרובץ בניגוד כואב למספר הימים והשבועות בחברה
כמו גל ענק בים אין טעם לעמוד עם הפרצוף אל מול האופק וחבל להישטף חזרה אל החוף עדיף לנשום עמוק, לצלול לקרקעית ולחכות שהגל יעבור
"הכי חשוך לפני עלות השחר" כשהירהורי הנסיגה כבר מנקרים אט אט מתקרבת לקיצה תקופת החסד התמונה מתבהרת השמש מבצבצת מבעד לעננים ההיסטריה הופכת ללחץ שהופך לסתם אינטנסיביות של החיים (זהו, מכאן זה כבר לא משתפר.. תחושת השליטה חוזרת, החיבור פנימה מוברג בחזרה ואיתו היזכרות בכוחות, ביכולות, בסיבה שלשמה התכנסנו. מעטים המקרים שהביעותים הופכים לאחורה פנה.
הביזנס שלי אוהב קשרים של שתיקה בדיוק המקומות שצריך עוד מישהו לחשוב איתו ולהחזיק את הדילמות, האתגרים והספקות, אבל הבושה מיותרת והדה-לגיטימציה מעיקה.
גם המוכשר שבאדם אם יש בו אמביציה ושאיפה להתפתח יתחיל תפקיד חדש רק אם יש אתגר ועניין שלא היה כבר קודם אז בודאי שההתחלה קשה וברור שלוקח זמן ללמוד מערכת חדשה על אינספור מרכיביה הציפיה, ולו המרומזת ביותר לתפקוד Plug and play מעמיסים שלא לצורך, כנ"ל לגבי הנטיה לשכוח שגם מנכ"ל הוא בנאדם עם משפחה ופחדים ורצונות והיסטוריה. הלוואי שהייתי יכולה לפזר אבקת חמלה סביב כל מי שחווה עכשיו התחלה חדשה.
אין סיבה לעבור הכל לבד - קחו עזרה. או תציעו עזרה לאלה שגייסתם... זה לגמרי באינטרס שלכם.
התמונה מסיני, המקום שבו הגלים הם מוסיקה
Kommentare