סקייל: לגדול מבחוץ. להשתנות מבפנים.

כשמובילים חברה חמודה ומבטיחה רכבת ההרים משוגעת אבל נושאת ארומה של בית ושותפות גורל.

רב המנכ״לים שאני מלווה מוקפים בסמנכ״לים, חברי בורד ויועצים מעולים.

ועדיין, חוץ ממי שמסתחרר איתם על הקרוסלה, אף אחד לא באמת יכול לעקוב אחר קצב הארועים והניואנסים ביומיום.

בשלב הסקייל מתגלה קשת צבעונית של תחושות חדשות.

התרגשות והתלהבות,

אחריות כבדה כלפי עובדים,

זרות מוזרה של ״מי זה זה שעבר לידי במסדרון? אורח או עובד חדש שלא ראיינתי??״

פליאה מהולה באכזבה מאלה שמתייחסים לעבודה כאילו זו משרה ולא שליחות חיים,

חרדת ביצוע מהולה בתסמונת המתחזה.

וכמובן פער בין תודעת ההישרדות לשפע שמבצבץ בבנק.

פתאום החלטות ומסרים שעברו בפינג אחד מתחלפים בתהליכים מובנים,

המשחק מתחלף לטלפון שבור.

כמו כל תהליך שינוי חיצוני,

גם התודעה מתעדכנת.

שלא לומר עוברת טלטלה.

החצי מרתון מתחלף באיירון מן פנימי.

נדרשת התבוננות מתמדת,

עצירה יזומה,

זמן חשיבה ועבודת מודעות.

אין מנוס מתהליך סנכרון אינטנסיבי בין החוץ לפנים,

בין העסקי לאישי.

הם ממילא מחוברים.

זו רק שאלה של מינימום או מקסימום מינוף.

אם אתם עוד לא שם, דברו איתנו.