לפני מיליון שנה, בהיותי סרן צעירה, מתנדנדת בין קריירה צה"לית לאקדמית, Noga Kainan צצה בחיי. בלי שום פרוצדורות גייסה אותי להגשים איתה חלום יומרני: לאגד תחת אותה קורת גג סמנכ"לי כספים ואח"כ מנכל"ים ויו"רים של החברות הגדולות במשק.
שנתיים קדימה היא קוראת לי לחדרה השקוף, ישובה על כורסת עור אדומה, מודיעה לי שמוניתי לסמנ"כל לקוחות (משהו כזה) ומעתה תפקידי בעולם לשוטט בין סמנכ"לי כספים, לזהות את הרחשים והצרכים שלהם ולתרגם אותם לפתרונות ותכנים.
"רק דרישה אחת יש לי ממך" היא אמרה. "חלק גדול מהפגישות שלך יתקיימו בבתי קפה ומסעדות. קחי כרטיס אשראי ותמיד, אבל תמיד תמיד תציעי (ואף תתעקשי) לשלם את החשבון". את עניין התשלום דווקא אהבתי (ואימצתי עד היום), אבל את התפקיד דחיתי מיד.
"השתגעת??" שאלתי והתוודתי שאני לא מבינה כלום ושום דבר ממה שהם אומרים, אנשי הכספים. אפילו סיפרתי לה שהשתתפתי פעם באיזו ועדה כלכלית ובסיכום כתבתי ניירות ערך שכירים במקום סחירים (בעיית הבנה, לא איות).
האזינה בסבלנות והתעלמה באכזריות. "יהיה בסדר, אני סומכת עליך".
מאז אוקיינוסים רבים עברו בנהר והנה אוטוטו אני חוזרת לביקור, מעבירה סדנה בכנס השנתי של פורום ה- CFO באילת. כל התאים בגוף שלי כבר התחלפו אבל נשאר הריח של הבית הראשון באזרחות.
הפעם הס מלהזכיר מכשירים פיננסים ומאקרו כלכלה. אופטימיזציה ושיפור פרפורמנס? הו כן! של עצמנו!
יהיה מעניין לגלות את הצד האנושי-מודע של אנשי הכספים, בזה אני בטוחה.
בהצלחה גם ל Yosefa Zur ו- Eli Salem וכמובן תודה ל Michal Kainan Koren על ההזדמנות
