עוד טון הוסר מעל כתפי.
(למה אני לוקחת את העבודה כ״כ ברצינות??)
יומיים אחרי ההרצאה לדירקטורים באילת,
חירפנתי סופית את הווייז שלי ועליתי לרמת הגולן לאופסייט הנהלה של חבורה מהממת במיוחד.
ללוות מנכ״ל זה לאגור סיפורים ושמות מנקודת מבט אחת סובייקטיבית.
ללוות הנהלה זה לעבור לתלת מימד ולפתח הבנה עמוקה של הפאזל האנושי שהוא לב ליבה של החברה.
במקרה הזה הזדמן לי לגלות שהסיפורים שהמנכ״ל מספר לי ולעצמו אכן פוגשים את המציאות.
הנהלה ותיקה,
צוות שהוא כמו משפחה.
יודעים לריב ויודעים להשלים,
חווים מורכבויות אבל מתמודדים.
מבינים שתמיד יש פערים לצמצם, מוכנים לעשות את הדרך.
להחזיק לבד תדר קבוצתי זה לא פשוט בכלל, בסוף היום המוח כבר שרוף מלקלוט-לעבד-לשדר.
אבל לשמוע סמנכ״לים מחוברים ואפילו אוהבים את המנכ״ל וזה את זו גורם לי גאווה גדולה ותקווה שהדבר אפשרי.
כל הזדמנות כשרה להזכיר:
אין דבר כזה ״רק עבודה״.
אין צמיחה עסקית אמיתית בלי התפתחות אישית.
אם כבר עוצרים לסכם ולתכנן או לפרום את גבולות השגרה - חובה לטפל לעומק גם במימד האנושי.
תוהים למה ואיך? דברו איתי.
בתמונות: מדגם מייצג מתוך הסשנים ומחוצה להם, בחשיבות זהה.
